האם אתם באמת אוהבים את הפייסבוק? 

מה הסיכוי שהייתם משאירים את ילדכם בן ה- 10 לבד בלי השגחה במקום עמוס באנשים זרים או אפילו שולחים אותו לטיול מסביב לעולם לבדו?

הנה כמה עובדות על פייסבוק... רק כדי שתדעו -                                                                                                            

• פייסבוק מתירה רישום ושימוש מגיל 13. ארבעה מתוך חמישה הורים (!!!) מרשים לילדיהם להירשם לפייסבוק למרות שהם מתחת לגיל המותר, תוך הצהרה שקרית על גילם (מה זה אומר על ההורים ומה ילדם לומד מהשקר הזה שלהם ?!)
• שיעור השימוש ברשתות חברתיות בקרב מתבגרים הוא קרוב ל- 90% (רובו בפייסבוק).
• בפייסבוק ישנו תוכן רב שאינו מיועד לילדים כגון דפים וקבוצות שעוסקים בפורנוגרפיה, בשנאה ו/או באלימות והילד שלכם יכול להגיע בקלות רבה לתכנים הללו.
• ילדים ומתבגרים רואים בפרופיל שלהם בפייסבוק מדד לרמת הפופולאריות שלהם. ככל שיש לך יותר לייקים, תגובות וחברים – אתה יותר נחשב. זה יכול להגיע למצב בו יש לילד רשימת חברים של מאות (!!!) חברים, כאשר ברור כי לאף ילד או מתבגר אין באמת היכרות עם כל כך הרבה אנשים. והצרה היא, שלמרות שניתן לחלק את רשימת החברים לקבוצות לפי קרבה, תחומים וכו', רוב רובם של הילדים אינו עושה כך וכתוצאה מכך, מידע אישי רגיש שלהם עלול לזלוג לכל גורם שהוא.
• בריונות ברשת בכלל ובפייסבוק בפרט היא דבר שפגע, פוגע או עלול לפגוע בילדים שלכם בכל רגע נתון (אחד מ- 5 מתבגרים חווה פגיעה כזו).

מה בין שנות ה- 80',  "מחנה 80" והמאה ה- 21 -                                                                                                     השבוע נזכרתי בגלית. לפני לא מעט שנים, כשהייתי בכיתה ד', עשינו מסיבת כיתה ביום שישי. גלית הייתה באותה תקופה ילדה לא מקובלת. כמה ילדים החליטו שלא להגיד לה על המסיבה שתהיה ואמרו זאת בסוד לכולם. אותה השאירו מחוץ לתחום. זה לא שגלית הייתה ילדה מאוד דחויה או מבודדת.... למזלה הרע, היא הסתבכה קצת עם מי שהייתה ילדה מאוד מאוד מקובלת (אותה ילדה מקובלת הייתה ילדה יפהפייה, אחיה הגדול היה שחקן... ובקיצור, חברים רצו להיות בחברתה) וכאן, בהינף יד ובהצלפת לשון נפל דבר ואותה ילדה מקובלת החליטה שמעכשיו, גלית מחוץ לתחום. מאותו רגע, גלית הייתה כמו אוויר עבור החבר'ה בכיתה. לא שיחקו איתה, לא דיברו איתה, לא רצו להיות איתה בקבוצה כשהכיתה התחלקה לקבוצות... העבירו אותה מסכת התעללויות (קצת פיזית והרבה נפשית) שנמשכה עד כמה שזכור לי, כמה חודשים. כתה שלמה, סתם ככה פתאום באמצע השנה, עשתה על גלית חרם. 

כמה שנים מאוחר יותר, אחרי שבתיכון לא הייתי עם גלית יחד, נפגשנו בטירונות. סתם ככה פתאום ב"מחנה 80". ושם, שתי זרות טירוניות בנות 18 שקצת מכירות אחת את השנייה מפעם... התחברנו. באחד הלילות, ישבנו ודיברנו על אותו חרם. ואז, ממש לראשונה, הרגשתי מהי בושה אמיתית. בושה כזאת שגרמה לי להתכווץ ולהבין כמה תובנות: על עצמי, על יחסים בינאישיים ועל החיים בכלל. באותו לילה ב"מחנה 80" סיפרה לי גלית שבאותה תקופה שנמשכה כ-4 חודשים, היא נעזרה בעובדה מציאותית אחת פשוטה: מאותו רגע שהיא נכנסת לביתה ועד למחרת כששוב היה עליה ללכת לביה"ס – החרם והילדים נשארו בחוץ. החדר שלה היה עבורה מקום מפלט. מקלט. מין בועה של חום ושקט.

אז מה הקשר בין קצת נוסטלגיה לפייסבוק? 
לילדים במציאות של ימינו, בניגוד למה שעשתה גלית, אין לאן לברוח. המצב היום שונה לגמרי. היום החרם, ההצקה, האלימות, ההתעללות ... לא מוגבלים יותר רק לתחום ביה"ס. אין באמת הפרדה בין החיים היום בביה"ס לבין החיים בתוך מסך המחשב בשעות אחה"צ. ילד כזה נמצא בחוויית מציאות שחורה משחור כל היום וזו חוויה איומה שמלווה ותלווה אותו לאורך חייו. בתוך חדרו, ארבעת הקירות שאמורים היו להגן ולשמור – לא מסוגלים לעשות זאת בעידן הפייסבוק. עידן שבו אין פרטיות לאף אחד ובשום מקום! 

רגע, אם מדובר ב"חברים", זה טוב, לא?! 
כיום, מאחורי העמוד התמים של ילדים בכיתה ד' (וכמובן גם של בוגרים מהם), מתחבא עולם שלם של קשרים חברתיים ללא השגחת מבוגר, וזה סוג של בילוי שהורים לא אמורים בדרך כלל לאפשר לילדים שלהם להשתתף בו. ואם בכל זאת אפשרתם, לפחות להיות מודאגים ברצינות מכך שזה הבילוי המועדף עליהם.
הילדים שלנו מבקשים, מפצירים, מתחננים ומבטיחים ואנחנו, שמבינים שאם הילד "לא שם הוא אינו קיים..." מאפשרים להם גישה לפייסבוק. הרבה הורים אינם שלמים עם זה אך בסופו של דבר – מסכימים. החשש שהילד שלנו יישאר מחוץ לעדכונים – בלתי נסבלת עבור רובנו והרבה מהחיים היום מתרחשים בין כתלים וירטואליים ועם "חברים" מפה, משם ומכל העולם. (עד כמה שזה מצער אותנו ההורים שעוד שיחקו קלאס, חבל וגוגואים ברחובות שבשכונה). בנוסף, ישנו אלמנט מסוכן ואליו רבים אינם מודעים. יש מה שקרוי Facebook Connect . זהו פיצ'ר שמאפשר לקשר בין שם המשתמש בפורומים שונים לבין שם המשתמש בפייסבוק. אם ילדכם כתב דברים באופן אנונימי בבלוג או בפורום כלשהו (בבלוג או בפורום הוא לא חייב להזדהות בשמו ואם הוא רוצה בכך, הוא יכול לפרוק את נבכי נפשו באופן בלתי מזוהה, אבל... Facebook Connect יקשר מייד את התוכן האנונימי שהוא פרסם בבלוג לשם המשתמש שלו בפייסבוק ואופס.... פתאום כולם שותפים לנבכי נפשו! (והיו מקרי התאבדות של ילדים ובני נוער בדיוק מהסיבות הללו).

Like it or not - פייסבוק כאן כדי להישאר. אז מה עושים עם זה? 
ישנם לכך שני היבטים. הפרקטי והנפשי. 
בהיבט הפרקטי, על מנת שלא יהיה מצב שתדעו על משהו מאוחר מדיי, בקשו מילדכם לאשר אתכם כחברים שלו בפייסבוק. בכל מקרה, כדאי שתדעו שיש כיום חברות שמעבירות דיווח לנייד שלכם במידה ויש התראה על מילה פוגעת או מילה שמצביעה על נידוי חברתי, מה שמאפשר לכם לדעת דברים ברגע האמת ולטפל בהם לפני שהם נעשים סבוכים יותר.
בהיבט הנפשי ישנם כמה דברים:

• שתפו את הילד בחששות שלכם מבלי לאסור עליו שימוש בפייסבוק (בהנחה שהוא מעל גיל 13. מתחת לגיל הזה – תפקידכם למנוע את החיבור). אם תאסרו עליו...הוא יחפש כל דרך להתחבר וגם יעשה זאת! הפייסבוק הוא חלק מהותי מהמציאות היום.
• תדברו ללא שיפוט וביקורת אלא ממקום שמבקש להבין אותו ואת העולם שבו הוא חי כילד. במידה והילד שלכם יחווה אתכם שופטים, מבקרים ונאבקים בו... זהו לא מקום שאליו הוא יפנה בעת צרה ו/או כשיהיה לו רע! תאפשרו לו לשתף אתכם בחוויות וסיפורים (גם אם לא תמיד הם בדיוק לטעמכם...) כי רק כך תאפשרו לו חוויה של הכלה והקשבה ורק כך, במקרים של תוקפנות כלפיו בפייסבוק (ו/או במקומות נוספים), הוא יוכל להאמין בכם ולשתף אתכם.
• לאחר שתשתפו אותו בחששות, תיעזרו בשאלות מנחות ותשאלו אותו אם הוא יודע מה הסכנות שיש וכיצד בכוונתו להיזהר. אל תטיפו לו על הסכנות. כשאתם מטיפים - הוא אולי שומע אך אינו מקשיב. ויש הבדל גדול בין שמיעה להקשבה!
• ערכו איתו רשימה מסודרת של מה אתם לא מאפשרים ולצידה רשימה של מה אתם כן מאפשרים. לא מספיק שילדכם יידע מה לא. חשוב שיידע גם מה כן מותר לו.

לסיכום - השאלה אם פייסבוק טוב או לא לילדים שלכם, פחות רלוונטית (או אפילו לא רלוונטית). יחד עם זאת, ולשם כך כתבתי מאמר זה, המציאות בה ילדינו חיים היום היא מציאות מהירה שבה רשתות חברתיות משחקות תפקיד נכבד. החיים שלנו הפכו להיות אינסטנט, כאן ועכשיו. כולנו צרכנים של מהירות ועלינו לשים לב מאוד לכך שבילוי של שעות מוך המחשב לא בא על חשבון פיתוח קשרים חברתיים אמיתיים. קשרים כאלו שיש בצידם תהליך של בנייה, השקעה וחברות אמיתית של פנים אל פנים. מה שנקרא - מערכת יחסים! העולם של רשתות חברתיות ופייסבוק בראשם, הוא עולם וירטואלי ובעולם כזה,ילדים ובני נוער עלולים להתנהג באופן מוקצן יותר מכפי שהם מתנהגים בסביבתם הרגילה וזה כולל התנהגות פוגענית, ביטוי עצמי מוקצן (כי במילא לא רואים אותי...) וכדומה. הילד הפרטי שלכם עלול להיות קורבן להתנהלות הזו או לחילופין, לפגוע באחר בצורה כזו.

זכרו שלילדכם יהיה קל יותר להיפתח ולשתף אתכם כאשר הוא ירגיש ויידע שאתם מקשיבים לו ומבינים אותו.

בהצלחה עם ההתמודדות בעולם האמיתי... והוירטואלי...